לכל גדול בישראל יש נקודה מיוחדת משלו, ואצל רבי חיים קניבסקי זו הייתה התורה עצמה.
השיעור נאמר בשבוע של הלוויה גדולה מאוד – הלווייתו של רבי חיים קניבסקי זצ"ל. לפני שנכנסים לשאלה ההלכתית שעלתה בהלוויה, ביקש הרב לומר כמה מילים על דמותו.
כל תלמיד חכם יש לו משהו מיוחד משלו. אין שני רבנים שהם אותו דבר בדיוק. לכל אחד נקודה ייחודית, צד שבו הוא מאיר יותר מכל אחד אחר. ומה שאמרו על רבי חיים בעיקר, הוא לא רק שלמד הרבה, אלא שהיה חי את התורה כל כך, עד שכמעט היה מנותק מן העולם.
כל רגע ורגע היה אצלו מנוצל לתורה, ולא לדברים אחרים שאינם קשורים אליה. זה לא היה מאמץ חיצוני של אדם שמכריח את עצמו לשבת וללמוד. זו הייתה המציאות שבה חי. העולם שבחוץ היה בשבילו רחוק, כמעט זר, ואילו עולם התורה היה ביתו הטבעי.
כדי להבין את זה, הביא הרב כמה דוגמאות. חלקן מצחיקות, חלקן מדהימות, וכולן מלמדות דבר אחד: מה קורה לאדם כשהתורה ממלאת אותו עד הסוף.